איזה כיף! סוף סוף לעזוב את החור ההוא… טוב, כשנמצאים מספיק זמן במקום, מגלים דברים שלא ראינו קודם.

ועכשיו, רחוב פרוג קורא לי! וזו דירה מהממת. הרבה יותר גדולה, מרווחת ועוד יותר קרובה לים. אפשר להגיד שכבר התמקמנו, וזה בדיוק הזמן לספר לכם על עוד חוויה מעניינת. הרי איתי לא צריך יותר מכמה ימים כדי למשוך אש…
בדירה הקודמת הייתה לנו מכונת כביסה. כאן אין. חיסרון אולי יחיד, אבל אפשר להתגבר עליו, במיוחד כשבכל חור בעיר יש מכבסה ציבורית או עירונית – איך שלא יקראו לזה. אז כשנגמרים התחתונים הנקיים, צריך ללכת ולבדוק מה זה אומר.
זה היה באחד מהלילות האלו של יום שישי שבהם נשארתי בבית. וכשלא יוצאים, מרגישים מהר מאוד שצריך לעושת משהו כדי למלא את הזמן. אחרי מקלחת ארוכה, לַק ושיחה על ‘אהבה’ עם סיגלוש, החלטתי שזה הזמן הנכון לכביסה.

וכך מצאתי את עצמי בשעה 12, לבד, עם איזה שש מכונות כביסה ועוד מספר דומה של מייבשים. קצת מאיים למי שלא מכיר. אבל הסתדרתי.

בהתחשב בשעה וביום, ידעתי שלא יהיה אף אחד שם. וצדקתי. זו כנראה הסיבה שירדתי עם כותונת לילה בלבד. כן כן, בלבד. ותו לא. היה קצת קר בדרך, אבל זה לוקח בדיוק דקה, אז לא נורא. בפנים, עם כל המכונות האלו, חמים ונעים.

הכנסתי את הכביסה למכונה לפי ההוראות ושמתי את הכסף (15 שקלים לוקחת החוצפנית ועוד בולעת. אני עושה את זה בחינם…). התיישבתי על כיסא וחיכיתי. רגליים פשוקות, עיניים לתקרה. מחכה.
“גם את החלטת שיום שישי זה הכי מתאים לכביסה?”

כמעט קיבלתי שבץ. שכחתי שיש אפשרות לכך שאנשים עוד יגיעו למכבסה. זה קורה לפעמים, אתם יודעים. וזה היה מפחיד. לא התכוננתי לזה. אחרי שהסדרתי את הנשימה – והתיישבתי בצורה נאותה – הצלחתי לענות לו ב”כן” נבוך.

הוא היה דווקא חמוד.

“מצטער אם הבהלתי אותך. לא חשבתי…”

“זה בסדר”, עניתי לו. הייתי במצב רוח טוב יחסית.
הוא החל להתעסק עם הכביסה שלו, אני בדקתי שהכל בסדר אצלי, לפי הרעש. כאילו שידעתי מה זה אומר.
“את חדשה כאן?” שאל.

“כן, עברנו לפרוג לפני שבוע וחצי”.

“ברוכה הבאה”. הוא הושיט יד כדי ללחוץ את שלי ואני, כמו בסרטים הכי מטופשים שיש, נתקלתי במשהו ונפלתי ישר לזרועות שלו. מטומטמת. אבל זו הייתה תפיסה חזקה כזאת. בטוחה. כמו שאני אוהבת.
חייכתי אליו והוא חייך בחזרה. ‘גם ככה הכביסה תסתיים רק עוד איזה חצי שעה’, חשבתי לעצמי, ‘יש זמן להשתעשע’. העברתי יד על החזה שלו והתרוממתי מעט, כדי לנשק אותו. הוא כמובן לא התנגד ונישק אותי חזרה.

את היד הימנית הוא הניח על הרגל שלי, על החלק החיצוני של הירך והחל לעלות לכיוון הטוסיק. כשהוא גילה עור חשוף, הוא היה מופתע. אבל רק לרגע.
בתוך שנייה הוא סובב אותי עם הגב אליו, כשאני נשענת על מכונת הכביסה שלי, והיא עדיין עובדת, חמה ורוטטת. יותר טוב מזה? שמעתי את המכנס שלו נופל לרצפה. הוא הרים את הכותונת שלי, אפילו לא התאמץ להוריד אותה ממני – ונכנס. מאחורה. בעדינות, אבל עד הסוף. והיה לו הרבה מאוד מה להציע.

עם כל כניסה שלו נצמדתי יותר אל מכונת הכביסה הרוטטת. הצמדתי אליה את אזור הדגדגן וקיבלתי צעצוע מין נעים – ובחינם. והוא המשיך. זה היה עילאי, לחוות עונג כזה בשני האזורים גם יחד. למזלי, קיבלתי בחור שגם יודע להחזיק. ולענג. ואוי, כמה שהוא עינג אותי באותו ערב.
כשהוא גמר, פשוט נשכבתי על המכונה ולמשך כמה דקות לא יכולתי לזוז. אני חושבת שאפילו צעקתי לקראת הסוף. את ההתנשמויות שלו אני זוכרת עד עכשיו

אתם יודעים למי אני מתכוונת, ההוא שאתם אפילו לא יודעים את השם שלו. בפוסט הזה סוף סוף תדעו- וזו גם בשורה.

אבל לפני שאני מתנזרת (חס וחלילה, לא ממה שאתם חושבים), גם הפוסט הזה יוקדש לַבַחור. ככה זה כשאישה רוצה להראות שהיא השולטת. לא סתם אישה- כוסית, עם כל הנתונים המתבקשים. הוא כבר יראה מה זה לשחק עם עדן.

כבר הגעתי למצב שאני יודעת מתי הוא בסביבה. בפעם הראשונה שזה קרה חשבתי שאני מדמיינת, אבל כשהסתובבתי הספקתי לראות אותו לפני שנעלם. לפחות הבנתי שהוא לומד באוניברסיטה. כבר התקדמות.

כמה ימים אחר כך הייתי צריכה לחפש. הוא עמד מול לוח הציונים, לא ראה אותי בכלל. מרשים לדעת שהוא מתעניין בעוד דברים חוץ מסקס. התקרבתי עד אליו וחיכיתי שיסתובב. פעם ראשונה שאני הפתעתי אותו. והאינסטינקט הראשוני שלו היה פשוט לברוח.

“רגע, תגיד איך קוראים לך לפחות. זה המעט שאני יכולה לבקש ממישהו שראה כמעט כל חלק בגוף שלי…”

“ג’וש”, הוא פלט, מסתכל לרצפה.

“אז אתה באמת לא מכאן!”, הכרזתי בניצחון.

“אני חושב שלגור בישראל מגיל שנה נחשב שאני מכאן”. אמר והלך.

זה היה המשפט הארוך ביותר שיצא מהפה שלו מאז שנחשפתי אליו. אבל בכל זאת, כל כך הרבה פרטים בשיחה אחת! כבר הרגשתי מנצחת.

אבל עדן הנוקמת לא מסתפקת בזה. היא רוצה עוד. אז היא תקבל.

סיימתי עוד הרצאה מתישה והתכוננתי לתפוס צבע בשמש הנפלאה של מאי ואז, בדרך החוצה שוב ראיתי אותו. ג’וש. יושב לו לבד, נשען על הקיר במסדרון. סריקה מהירה איתרה את נועם, שותפי ללימודי הדיפלומטיה, שישב קרוב לשם עם שני חברים. הטרף אותר, הפיתיון בדרך אליו.

יש כמה דברים שחשוב לדעת לגבי בנים. למשל, שכפתור אחד פתוח בחולצה לא מספיק. צריך לפחות שניים. במיוחד אם יש לָך סחורה שופעת.

“היי נועמוש, מה שלומך?”, התכופפתי אליו, עדיין עומדת, החזייה מאיימת להתפקע והעיניים של נועם תקועות אי שם בתוכה. אפילו לא הייתי צריכה להתחיל לדבר. נועם כבר היה שלי.

“לא הייתי בהרצאה האחרונה ואין לי את החומר” – היד שלי מלטפת לו את הזרוע – “הספקת לכתוב אולי?”

“בטח, הכל אצלי. רוצה לצלם?”. הבוֹק מוציא את הדפים ומגיש לי. אני פוזלת ימינה, לוודא שג’וש מסתכל. ברור שהוא מסתכל.

“אולי תבוא איתי?”, אני משתמשת בדיבור העצוב-נואש שלי. נועם היה על הרגליים תוך פחות משתי שניות.

הכל היה מתוכנן. מכונת הצילום הייתה בדיוק עשרה מטרים בקו ישיר מג’וש. אפילו חלפנו על פניו בדרך אליה. התחלתי להכניס את הדפים למכונה, מתנהגת כאילו זו הפעם הראשונה שאני רואה מכשיר כזה. הגבר שלצידי היה צריך להשתלט על העניינים.

“שימי את הדף ככה”, הורה נועם, עומד מאחורי ומנסה לעזור. הרגשתי את הנשיפות שלו קרובות מאוד אליי. והוא המשיך להיצמד, במיוחד באזור האגן. הרגשתי את ה’חבר’ שלו תופח משנייה לשנייה. מזל שהאדם החליט שכדאי ללבוש בגדים, אחרת הוא כבר מזמן היה בתוכי. זה היה די מגעיל.

אבל הייתי חייבת להמשיך, לשחק את המשחק. סוף סוף ‘הצלחנו’ לצלם, אבל לקחו לו עוד כמה שניות כדי להתנתק ממני. הסתובבתי אליו, הנחתי את שתי הידיים על החזה שלו, מגייסת את החיוך האמין ביותר שיכולתי. “תודה”, אמרתי ונישקתי אותו נשיקה רטובה וארוכה על הלחי.

זה היה כנראה היום המאושר בחייו.

וג’וש? הוא נשאר לשבת שם, ראה כמובן הכל ובטח קינא בלי הפסקה. שיאכל את הלב. נראה לגם שאכפת לי?

ברור שכן.

למה אנחנו עוברות? שילוב של בעלת בית מציקה והרצון לעבור לאזור יותר שוקק חיים. זה לא שפינסקר כזה נורא, ממש לא. זה בעיקר העובדה שאנחנו מרגישות שאנחנו מפספסות משהו. ובחורה כמוני לא יכולה לתת לזה לקרות.

אז מה עושים בינתיים? מציקים לכל אדם שאפשר ברחוב, כדי לנסות ולאתר מציאה. באינטרנט כלום לא זז, תקופה קשה בלי מבחר. וכשנואשים מנסים הכל. בחורים אוהבים בחורות נואשות.

כל חטאי היה שעמדתי בתור לדואר ושמעתי שההוא לפניי מחפש לקנות שטר חוב. אתם יודעים, הנייר המוזר הזה שעליו חותמים שני ערבים, כדי להבטיח לבעל הבית שהוא יכול להיות רגוע. לא היה להם. הפסיקו למכור את זה בדואר. הוא פנה ללכת, אני שכחתי את התור שלי וניסיתי לתפוס אותו, מושכת לו בשרוול.

הוא היה שקוע בהתחלה בפלאפון ובכלל לא הרים אליי עיניים. מוזר. “אתה נכנס לדירה חדשה?”, שאלתי אותו, בלי לדעת אם הוא יענה לי בכלל. תוך כדי שהוא עונה ב”כן” יבש, הוא הרים אליי את המבט ופתאום הכל אצלו עצר מלכת. לא פלאפון, לא מחשבות אחרות, לא אדישוּת. הוא התעכב כמה שניות טובות על החזה שלי ואז עבר להסתכל עליי.

“למה את שואלת?”, הטון שלו השתנה והיה הרבה יותר נחמד.

“וואו, אנחנו מחפשות דירה כבר חודש ולא מוצאות כלום. חשבתי שאולי שמעת על משהו”.

חיוך ממזרי התפשט על הפנים שלו, כזה שמבין כי מדובר בבחורה שמחפשת עזרה מהאביר המושיע. “תני לי את הטלפון שלך, אני אחזור אלייך אם יהיה משהו”.
חושבים שהוא חזר? בטח, אחרי חמש דקות. “יכול להיות שמצאתי משהו בשבילך. קפצי אליי ואני אספר לך”. קפצתי. גם ככה חמש דקות מהבית, למי אכפת.

הייתה לו דירה מדהימה, דירת זיונים במלוא מובן המילה. היה אפשר כמעט להרגיש מה קורה שם כל לילה. “רוצה לשתות?”, הוא שאל, עדיין מתאפק ומנסה להיות מנומס. “מים קרים”, עניתי, תוך כדי שאני סוקרת את הדירה.
“אז איזו דירה מצאת בשבילי?”, שאלתי.

“זאת שאת נמצאת בה עכשיו”, הוא אמר, בלי למצמץ. “אם היא מוצאת חן בעינייך, תוכלי להישאר פה. שכר הדירה עליי”.

הרגשתי כמו זונה. הוא מציע לי דירה בחינם רק כדי שאשאר איתו? חצוף. קמתי, לקחתי את התיק והלכתי במהירות אל הדלת. הוא היה יותר מהיר ממני.

“הרגזתי אותך? די נו, זה היה בצחוק”. הוא התקרב אליי והזיז לי את השיער מהפנים, מניח אצבע מתחת לסנטר שלי ומרים את הראש שלי אליו. “אל תכעסי”. מתוק.

התקרבנו עוד יותר והוא הצמיד אותי לדלת. הרגשתי את הזין שלו מתחכך לי ברגל, דרך המכנסיים. המשכנו לעמוד ככה כמה שניות, מתנשפים בכבדות, לא עושים שום צעד. כמו שני חתולים במאבק.

הוא תקף ראשון, משתקע בצוואר שלי ויונק את העור. יד אחת נכנסה אל התחתונים, האצבע האמצעית שלו החלה לשחק בדגדגן שלי. זה היה כל כך טוב. את היד השנייה הוא החליק לאט לאט מהגב לעבר הטוסיק שלי. לא האמנתי שזה מה שהוא יעשה, אבל מהר מאוד אצבע נוספת הייתה בתוכי. זה היה מענג. הוא ידע בדיוק איך לגרום לי עונג.

אני פשוט עמדתי שם וחיבקתי אותו. לא יכולתי לעשות שום דבר חוץ מזה, בטח שלא לזוז. זה לקח בדיוק חמש דקות עד שגמרתי. זה לא גרם לו להפסיק. הוא הוריד ממני את התיק והתחיל לפתוח את הכפתורים בחולצה שלבשתי. אחד, שניים שלושה… והשד הימני כבר אצלו, מתחיל לינוק. לא כמו ילד קטן, אלא כמו גבר שיודע בדיוק מה הוא עושה. יד שמאל שלו הייתה עדיין בתוך הטוסיק שלי. ונכנסה עמוק עוד יותר.

הוא ניסה להוריד לי את המכנסיים. כאן החלטתי שזה מספיק. הדפתי אותו בעדינות ממני, סגרתי את החולצה, לקחתי את התיק ויצאתי. טוב, הוא לא צריך לקבל הכל בפעם הראשונה. רק חבל שלא ראיתי את הפרצוף שלו מאחורי הדלת הסגורה

עדיין לא סיפרתי לכם אף פעם סיפור מהעבודה שלי בחנות הבגדים בסנטר. ודווקא יש שם המון דברים מצחיקים, אנשים הזויים וכמובן- גברים שווים.

וואו… בתקופה האחרונה נראה לי שיש בתל אביב יותר גברים זרים, חסונים – ובלונדיניים!!! – מאשר גברברי ארצנו. ולמרות שאין לי שום בעיה עם ישראל, תמיד סקרן אותי לדעת מה קורה במכנסיים של החבר’ה מעבר לגבול. שמעתי שזה מאוד מעניין מה שיש להם להציע…

באחד הימים בתחילת השבוע נכנס לחנות זוג, לדעתי משבדיה, גבר ואישה. הוא די גבוה ובלונדיני, היא ממוצעת- אבל מאוד יפה. הם נראו ממש מאוהבים ולי צבט הלב. מה, לא מגיע לי גם קצת?

הם הסתובבו בחנות די הרבה זמן ואני טיפלתי בהם. שמתי לב שהגבר שם את היד שלו כל הזמן על הטוסיק של חברה שלו, אבל כשהיא לא הייתה רואה, הוא הסתכל עליי. כמה פעמים ולא במקרה. ראו שהוא מחפש אותי.

ההזדמנות שלי הגיעה כששכנעתי סוף סוף את הנודניקית הזאת (טוב נו, לא כזאת נודניקית. אבל היא הפריעה!) למדוד משהו. איזו שמלה קצרה ודקה כזו, כמוה. היא נכנסה לתא ההלבשה והוא הסתכל עליי, מחייך. יכול להיות שבמקרים אחרים הייתי יותר זהירה, אבל ממש נדלקתי עליו. התקרבתי וליטפתי את היד שלו ושאלתי אם זו חברה שלו. הוא הנהן.

התקרבתי אליו עוד יותר, אבל הנודניקית קראה לו לעזור לה. מעצבנת כזאת.

חייבת להיות עוד הזדמנות, אחרת אני אשתגע. אתם בטח כבר יודעים שכשאני רוצה, אני משיגה.

ואז צץ במוחי רעיון. הבנתי את הכיוון של החברה המיותרת שלו והתחלתי להפציץ אותה בבגדים בסגנון. ידעתי שזה יעסיק אותה ושהיא בכלל לא תשים לב איפה הוא בזמן שהיא מודדת בגדים. ככה זה נשים.

לפני שהיא נכנסה למדוד שוב, שאלתי אותו, כשהיא שומעת כמובן, אם הוא רוצה למדוד גם כן משהו. הוא הסכים. זרקתי עליו את הדבר הראשון שמצאתי, ווידאתי שהיא עוד בתא ההלבשה- ונכנסתי איתו לשם.
לא נתתי לו זמן לחשוב וישר הורדתי את החולצה. הוא דווקא לא היה מופתע ונישק לי את הצוואר ותוך כדי פתח את החזייה – ביד אחת. אומן. הוא החל לנשק את השדיים שלי, נכנס עמוק ביניהם ודחף יד אחת לתוך המכנסיים שלי. התאפקתי לא להוציא קול.

בתוך שנייה הייתי עם התחתונים לקרסוליי. הוא הוריד את המכנסיים שלו, אפילו בלי להיפטר מהחולצה. כנראה היה רעב. והיה לו כלי שיכול לפאר כמה חיות בר גדולות.

חיכיתי לראות מאיפה זה יבוא. בערתי מבפנים, התרגשתי והתחרמנתי ברמות שלא הגעתי אליהן מזמן. הוא שוב תפס את השדיים שלי ואז הרים אותי מהאגן. שחררתי את אחרון הבגדים ממני וכרכתי את הרגליים שלי סביבו. הוא נכנס כל כך בעדינות, אבל זה הרגיש כאילו הזין שלו לא נגמר. וואו. הוא היה ארוך ממש. ועבה.

כאן העדינות שלו נגמרה. הוא התחיל לזיין אותי בקצב מטורף, מכניס את כל הזין שלו לתוכי, בקצב מטורף. פלטתי אנחה, כי לא יכולתי יותר. הוא שם לי יד על הפה, כדי שאף אחד לא ישמע והצמיד את הראש שלי לקיר של התא והמשיך. התחרמנתי עוד יותר.

והוא בשלו, כאילו יש לו כוח להמשיך ככה עד מחר. כשהוא גמר בתוכי, זו הייתה אחת התחושות הטובות ביותר שהיו לי. אי אפשר לתאר את זה.
בחוסר רצון מופגן נפרדנו אחד מהשנייה. הוא הסדיר את הנשימה, הסתכל עליי עוד פעם אחת, ארוכה וממושכת, נישק לי את השד השמאלי ויצא. לא שמעתי מה הנודניקית שלו אמרה, אבל היא נשמעה עצבנית. נו, לא נורא. הוא תמיד יכול לבוא לגור אצלי

זה היה פשוט מטורף. מי חשב שהוא יופיע ככה פתאום? הוא לא אמור להיות תייר בכלל?

טוב טוב, בואו נעשה סדר. אני יודעת, לא ממש הייתי פה בזמן האחרון. זה שילוב של הרבה מאוד לימודים (מה לעשות, קשה לי קצת) וקצת חוסר חשק… זה לא אתם, זה אני.

אבל הנה אני פה שוב ובפי סיפור שלא תאמינו שקרה באמת. הגעתי לשיעור בבניין נפתלי שלנו, של מדעי החברה, 10 בבוקר. בשבילי זה עוד מאוחר ולא ממש התאוששתי עדיין מהפרידה הכואבת מהשמיכה. אבל זה מה יש.

התיישבתי באחת השורות מאחור, כמו שאני אוהבת והרהרתי במחשבה העמוקה מתי אני חוזרת היום לישון. המסקנה הייתה די כואבת. התחלתי לקשקש במחברת שלי כדי להעביר את הזמן, לא ממש מקשיבה למרצה.

ואז פגע בי משהו בראש, מצד ימין. הסתכלתי ימינה וראיתי, במרחק של חמישה מושבים ממני מישהו מחייך. בלונדיני מחייך. ועיניים כחולות. אם זה היה מישהו ממש מכוער, כנראה שהייתי מחזירה לו עם איזה חפץ חד. אבל הוא נראה טוב. אז החלטתי להבליג על הדף המקומט שהוא זרק עליי.

והוא המשיך לחייך. ממש מרוצה מעצמו הבחור. כשהוא ראה שאני לא מתכוונת להתנפל עליו, הוא עבר לשבת לידי.

“שלום לרקדנית האקזוטית”, הוא אמר. מזה?? רקדנית? אקזוטית? על מה הוא מדבר?

“סליחה?”, עניתי. “למה אתה מתכוון?”

“די נו, עכשיו את מנסה לשחק אותה שאת לא זוכרת הא? כמעט אכלת אותי באותו ערב”.

עכשיו בינינו, הרמזים שלו לא ממש עזרו. הוא לא הגבר הראשון ובטח לא האחרון שעשיתי לו עיניים. אבל איפה זה היה? במועדון בתל אביב? אצל החברים של ההורים בכפר סבא? אולי במסיבת הפתעה למיכל לפני חודשיים?

“תתרכזי רגע ותחשבי על בר, הרבה אנשים וכוסית אחת רוקדת מול כולם, עם חצאית שבא לך לקרוע מהגוף המדהים הזה”.

וואו. האסימון נפל. זה הוא! הוא ה’תייר’ החתיך שישב על הבר באילת, בחופשת הסמסטר. הוא ולא אחר! ולחשוב שהייתי בטוחה שהוא מחוץ לארץ. איזו פדיחה.

לא ידעתי מה לעשות. לא ידעתי מה להגיד. הייתי בהלם טוטאלי. “או! סוף סוף! עכשיו את יודעת על מה מדובר”, הוא אמר בקול מנצח. “ועכשיו אני אקבל את מה שנגזל ממני אז?”, הוא אמר בביטחון, מסתכל לי ישר בעיניים.

אם יש דבר כזה היפנוזה, זה בדיוק הרגע. פשוט לא יכולתי לענות, הייתי קפואה. הוא שלט בי. ונישק אותי. נשיקה ארוכה, נושך לי את השפה התחתונה ובלי בושה מניח יד על השד השמאלי שלי. ואני עדיין בשוק.

הוא המשיך להסתכל עליי עוד כמה שניות ארוכות. אני סוף סוף נזכרתי איך מחייכים ושלחתי אליו חצי חיוך. הסתכלתי עליו במבוכה והצלחתי להגיד: “אז הרשים אותך הריקוד הא?”, מנסה לחבר בין שברי הביטחון העצמי שהתנפצו לכל עבר. “לגמרי. ואני מצפה לראות גם יותר מתחתונים בפעם הבאה”, הוא ענה. ואז קם והלך.

כשסיפרתי את זה לסיגל, היא הייתה בשוק. נכון, היא לא הצטרפה אליי לטיול ההוא, אבל ברור שעדכנתי אותה בכל פרט ופרט. מאז אנחנו מחפשות אותו בכל הקמפוס, אבל עברו שבועיים וזה עדיין לא קרה. יכול להיות שהוא בכלל לא לומד כאן?

סוף סוף אפשר לנוח, לשכוח מהמבחנים ומההרצאות המשעממות. ולרדת לאילת.

כן כן, לאילת. בכל זאת, מדובר כאן בסטודנטית. לחצות את גבולות הארץ קצת גדול עליי כרגע. אז קפצתי לאילת. ושכולם יקפצו לי.

נו, מסתבר שאילת בפברואר דווקא לא כזאת ריקה. יש פעילות, יש אנשים ויש בעיקר תיירים. גברים. חסונים ובריאים. מתכון מושלם לעדן ומיכל, בדרך לערבים מלאי שטויות. אני אספר לכם כאן על אחד מהם ואולי בהמשך נשתף אתכם בעוד כמה.

הגענו לאילת במוצאי שבת, סביבות השעה שמונה בערב ככה. מיכל התותחית הביאה את האוטו שלה, נהגנו חצי-חצי בדרך ודווקא היה קל בצורה מפתיעה. ‘נחתנו’ במלון מג’יק סאנרייז, ליד הקניון (בעצם, הכל שם זה ליד הקניון. חוץ מהנסיכה). יופי של חדר קיבלנו, ביחד. והלכנו לישון.

קמנו מוקדם בבוקר ויצאנו כמובן לשופינג. זה נראה היה כאילו הם אף פעם לא ראו בחורות. כמה עיניים, כמה מבטים. מזל שבאתי עם המחשוף. בכל זאת, מיכל יכולה לגנוב את כל ההצגה. עצרנו למונית וקרצתי למיכל, מפגינה מולה את היכולות שלי. התכופפתי לחלון, רוב הסחורה מוצגת בפני הנהג ושאלתי כמה יעלה לנו עד למצפה התת ימי. מעניין למה הוא החליט לקחת רק עשרה שקלים…

הסתובבנו והסתובבנו, מחכות שהערב כבר יגיע. מה, ביום הראשון באילת לא נצא? אז העברנו את הזמן והערב אכן הגיע בסוף. בחרנו פיק אפ בר שהוא מן מסעדה כזו ביום, משהו שנראה מעולה. הכניסה הייתה בעיקרון לגילאי 26+, אותנו אפילו לא שאלו.

הופתעתי לראות שהיו שם דווקא הרבה נשים. ציפיתי לאוכלוסייה גברית יותר, אבל זה לא ממש שינה לי. המוזיקה הייתה טובה, מקפיצה כזו שלא נותנת לשבת בשקט.

אז הזמנו לשתות. לשתינו מספיק מעט מאוד אלכוהול בשביל לתפוס ראש, אבל באותו ערב זה היה יותר מזה. הרבה יותר מזה. הפסקתי לספור בוודקה רד בול השלישית והברמן עוד דחף לי על הדרך בירה. כנראה חשב שייצא לו משהו מזה. גם נתתי לו לחשוב ככה.

לא יודעת בדיוק מתי זה היה, אולי הפסקול של חופשיות על הבר בדיוק התנגן, אבל איכשהו מצאתי את עצמי רוקדת על הבר, משתוללת ונהנית מכל רגע. מסתבר שכשאת עם חצאית קצרה, על הבר, זה מושך תשומת לב. וזה רק דירבן אותי להמשיך.

בקצה הבר ישב גבר שדווקא לא ממש שם לב אליי. או לפחות זה מה שהוא ניסה לשדר. בלונדיני, עיניים כחולות, לא משלנו בקיצור. הייתי חייבת למשוך את תשומת ליבו. התהלכתי על הבר ונעמדתי ברגליים מעט פשוקות ממש מעליו. והתחלתי לזוז כמו חשפנית. נגעתי בעצמי, הכנסתי יד מתחת לחולצה, חייכתי והצבעתי עליו. הוא הסתכל עליי, מהופנט. השגתי את שלי. חזרתי למרכז הבר, נעזרתי באחד הגברים כדי לרדת, זוכה למחיאות כפיים סוערות (כמה מהן אפילו נשיות) על כמה דקות נפלאות על הבר.

הלכתי לכיוון השירותים כשיד גברית חסמה את דרכי. הבלונדיני. הוא ניסה להצמיד אותי לקיר ולנשק אותי אבל התחמקתי. “לא הלילה חמוד”, אמרתי והמשכתי ללכת.

חזרנו למלון, זרוקות אך מאושרות. זו הייתה שינה מעולה. הבלונדיני היה הנושא המרכזי של החלומות שלי באותו לילה, אבל את זה נשאיר לפעם אחרת